מוניטין

כל מה שרצית לדעת על מוניטין:
מוניטין הוא הרושם הכללי שנוצר על אדם, בעיני אנשים אחרים, והוא החלק המוכר יותר מהתדמית.
המוניטין נובעים כתוצאה ישירה מהתנהלותו של אדם והם מתוארים בקווים כלליים ותמציתיים – לפלוני יש מוניטין של פילנתרופ, לפלונית יש מוניטין של קשוחה ולשלישי יש מוניטין של מאהב מוצלח.
המוניטין אינם בהכרח שיקוף נכון של המציאות, והם יכולים להישען גם על שמועות ורכילויות.
מוניטין מייחסים גם לחברה עסקית וגם לציבור מוגדר, למדינה, או תופעות אשר כולם יצרו לעצמם מוניטין עקב פעילותם.
בדרך כלל מתייחסים למוניטין כדבר חיובי, אלא אם צוין אחרת.
קשה לבנות מוניטין טוב, אך קל לאבד אותו, כדברי בנג'מין פרנקלין: "דרושים מעשים טובים רבים כדי לזכות במוניטין טוב, אך די במעשה רע אחד כדי לאבד אותו".

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למוניטין:
כלכלה
פסיכולוגיה חברתית

הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי

כל מה שרצית לדעת על הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי:
הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (באנגלית: OECD – Organisation for Economic Co-operation and Development; בצרפתית: Organisation de coopération et de développement économiques, OCDE) הוא ארגון בינלאומי של המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי.
מקורותיו בארגון לשיתוף פעולה אירופאי (Organisation for European Economic Co-operation – OEEC), שהוקם כארגון כלכלי מקביל לנאט"ו, וזאת כדי לעזור ליישם את תוכנית מרשל לבנייה מחדש של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.
לאחר מכן קיבל הארגון לשורותיו מדינות מחוץ לאירופה, ובשנת 1961 נקבע שמו הנוכחי.
מנהלת הארגון יושבת בשאטו דה לה מואט (Château de la Muette) שבפריז, בירת צרפת.
בארגון חברות 34 מדינות אשר מייצרות למעלה מ-60% מהתוצר העולמי וכ-24% מייצור אבן הפחם בעולם.
מדינות אלו חולקות ערכים משותפים של דמוקרטיה וכלכלת שוק חופשי ומשתפות פעולה אל מול האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בעולם הגלובאלי.
ה-OECD הוא פלטפורמה לדיון במדיניות, השוואת ביצועים, איתור פתרונות לקשיים וגיבוש קודים, עקרונות מנחים וסטנדרטים משותפים לביצוע מדיניות כלכלית וחברתית ברמה הלאומית.
במסגרת הארגון כל מדינה חברה יכולה לתרום באופן משמעותי לקביעת מדיניות הארגון וניסוח קווי פעולה משותפים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי:
ארגונים בינלאומיים
כלכלה
גלובליזציה

פיחות המטבע

כל מה שרצית לדעת על פיחות המטבע:
פיחות המטבע (או בקיצור פיחות) הוא הפחתת ערכו של מטבע ביחס למטבעות אחרים.
בשימוש המודרני, מציין המונח "פיחות" הפחתה רשמית של שער המטבע של מדינה הנעשית על ידי המדינה או מטעמה.
המונח בעל המשמעות ההפוכה לפיחות הוא ייסוף (או ייסוף המטבע), המציין העלאה רשמית של שער המטבע.
הפחתה של ערך המטבע לעומת מטבעות אחרים, שאינה נעשית באופן רשמי, אינה נכללת בהגדרה של "פיחות", אולם, במקרים רבים, היא מכונה בציבור גם כן בשם זה.
כמו כן עליה של שער המטבע ביחס למטבעות אחרים שאינה נעשית בתוקף החלטה רשמית מכונה במקרים רבים בשם "ייסוף" גם אם אינה נכללת בהגדרה המדויקת של מונח זה.
הפחתת ערך המטבע לעומת מטבעות אחרים בכלל ופיחות בפרט מתייחסים לירידת ערך המטבע לעומת מטבעות אחרים.
מונח אחר, הקשור במונחים אלה, אך אינו זהה להם, הוא אינפלציה המתייחסת לירידת ערך המטבע במונחים של סחורות ושירותים.
פיחות זוחל (Gradual Devaluation) הוא שיטה מקובלת להפחתות יזומות של שער החליפין של מטבע לעומת מטבעות אחרים.
כאשר השינויים היזומים נעשים לא רק בכיון הפחתת שער החליפין של המטבע – ניתן לקרוא לתהליך "זחילת שער".
התאמות כאלה נועדו למנוע פעילות ספקולטיבית בכך שהן מבטלות את הציפייה לפיחות גדול יותר וכתוצאה מכך אגירה של מטבע חוץ במטרה להרוויח מהפיחות.
הפיחות הזוחל הופעל בעולם החל משנת 1944 כאשר הונהגו שערי חליפין הדדיים בין מדינות, והוכר הצורך בקביעת מנגנון מסודר למדינות שלא יוכלו להנהיג שער חליפין קבוע במשך תקופה ארוכה.
גם בישראל הונהג פיחות זוחל בשנת 1975 על ידי שר האוצר יהושע רבינוביץ'.
בשנה זו גאתה האינפלציה והגיעה לממדים שהמשק לא יכול היה לשאת (50 אחוז ויותר).
צוות כלכלנים ובראשם מיכאל ברונו הציעו לרבינוביץ' ליישם את שיטת זחילת השער המקורית, זו אשר בה משתנים השערים למעלה ולמטה.
רבינוביץ' קבע בסופו של דבר פיחות זוחל רק כלפי מעלה.
שיטה זו חדלה להתקיים כעבור שנתיים עם הנהגת הליברליזציה בשוק ההון, בשנת 1977.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לפיחות המטבע:
כלכלה

תרבות הצריכה

כל מה שרצית לדעת על תרבות הצריכה:
תרבות הצריכה (באנגלית: Consumerism) היא מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי.
המונח תרבות הצריכה משמש מבקרים חברתיים שונים לתיאור התנהגות צרכנית אופיינית, בעיקר בעולם המערבי.
תרבות הצריכה אינה רק תיאור של תרבות צריכה במקום מסוים אלא מושג ביקורתי המשלב בתוכו ביקורת על האידאולוגיה והפרקטיקה של הקפיטליזם ועל התנהגות הסקטור התאגידי.
טענה זו היא חלק מניתוח חברתי המצביע על כך שתרבות הצריכה של ימינו מנותבת על ידי תאגידים גדולים לצריכה אישית מוגזמת ועיוורת.
כמו כן, הביקורת מצביעה על כך שהכלי העיקרי בידי אותם תאגידים לשינוי התודעה הצרכנית הוא פרסום המביא ליצירת ביקוש מלאכותי.
כדי לצמצם את תרבות הצריכה אפשר גם להפחית במקור את הצריכה של המוצרים, וכן להשתמש בהם שימוש חוזר.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לתרבות הצריכה:
סוציולוגיה
כלכלה
תרבות
אנטי גלובליזציה
מחאה אנטי תאגידית

היצע וביקוש

כל מה שרצית לדעת על היצע וביקוש:
היצע וביקוש הוא מודל המורכב משני מדדים – היצע וביקוש – המקיימים ביניהם אינטראקציה, ובשוק חופשי הם הגורם היחיד לפיו נקבע מחירו של מוצר או שירות (למעט במקרי כשל שוק, כגון פעילות של גוף מונופולי או מונופסוני ,בהנחה שכשל השוק מונע תחרות משוכללת).
היצע הוא כמות המוצרים והשירותים הקיימים בשוק מסוים, וביקוש הוא אומדן של מידת הדרישה למוצרים ושירותים בשוק מסוים.
מודל זה הוא אחד מאבני היסוד של הכלכלה המודרנית.
בצורתו המוכרת ביותר היום, נוסח המודל על ידי הכלכלן מהמאה ה-19, אלפרד מרשל, בספרו "עקרונות הכלכלה".

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להיצע וביקוש:
כלכלה
מיקרו-כלכלה

מרקנטיליזם

כל מה שרצית לדעת על מרקנטיליזם:
מרקנטיליזם הוא תורה כלכלית הגורסת כי עושר ושגשוג האומה תלוי במידת ההון שצברה וכי הנפח של הסחר העולמי בלתי ניתן לשינוי.
האופן הטוב ביותר להגדיל את ההון (שנמדד על ידי כמות מטילי הזהב והכסף) הוא יצירת מאזן מסחרי חיובי, קרי הגדלת הייצוא והקטנת הייבוא.
על פי התורה המרקנטיליסטית הממשלה יכולה לממש יעדים אלו באמצעות ניהול מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית: עידוד הייצוא והקטנת הייבוא על ידי מיסוי, מכסים ומכסות.
מדיניות כלכלית כזו מכונה בדרך כלל מערכת מרקנטיליסטית.
מרקנטיליזם הייתה הגישה השלטת בכלכלה העולמית בראשית העידן המודרני (למן המאה ה-16 ועד למאה ה-18) וחפפה להיווצרות מדינות הלאום.
המדיניות המרקנטיליסטית הובילה להתערבות משמעותית של הממשלה בכלכלה ובמהלך תקופה זו גובשה המערכת הקפיטליסטית המודרנית.
מבחינה גלובלית, היווה המרקנטיליזם גורם ראשון במעלה לפרוץ מלחמות רבות בין מדינות אימפריאליסטיות למדינות אירופאיות אחרות.
אימפריות אירופה כבשו בתקופה זו קולוניות רבות בעולם החדש במטרה לנצל את משאביהן, הטבעיים והאנושיים, ונלחמו זו בזו על השווקים החדשים שנפתחו בפניהן.
אחת התופעות האופייניות לתקופה הייתה גזל הזהב (תוך חיסול האוכלוסייה האינדיאנית) מכל השטחים שנכבשו באמריקה הלטינית במטרה להגדיל את אוצרה הלאומי של ספרד.
האמונה במרקנטיליזם החלה להתפוגג במהלך המאה ה-18 כאשר טיעוניהם של אדם סמית' וכלכלנים קלאסיים אחרים אומצו על ידי האימפריה הבריטית ובשאר מדינות אירופה (למעט גרמניה, שבה שלטה הגישה המרקנטיליסטית במהלך המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20).
ארצות הברית, בעברה קולוניה בריטית, לא אימצה את המדיניות המרקנטיליסטית אלא דבקה ב"אסכולה האמריקנית" (מעין מדיניות נאו-מרקנטיליסטית) כפי שהשתקפה במדיניות של המילטון, קליי ולינקולן.
מדיניות זו באה לידי ביטוי מאוחר יותר אצל כלכלנים גרמנים דוגמת פרידריך ליסט עד החלת ה-"ניו דיל" של הנשיא רוזוולט.
כיום התורה המרקנטיליסטית נדחית על ידי מרבית הכלכלנים אם כי ישנם אלמנטים מסוימים בה הנתפשים כחיוביים בקרב מספר כלכלנים כגון רווי באטרה, פט צ'ואט, אמון פינגלטון ומייקל לינד.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למרקנטיליזם:
כלכלה
תאוריות כלכליות

הילך חוקי

כל מה שרצית לדעת על הילך חוקי:
הילך חוקי הוא אמצעי תשלום המשמש לתשלום חוב (לרוב חוב הנובע מעסקאות קניה או מכירה), אשר לא ניתן לסרב, על פי דין, לקבלו.
מונח משפטי זה, שמקורו במשפט המקובל, נועד במקורו להבדיל בין הפקדת חוב באמצעות שטרות או מטבעות הנחשבים כהילך חוקי, שאחריה אין הנושה רשאי לגבות את החוב מהחייב‏‏, לבין הפקדתו בשווי-כסף אחרים, שאותם לא ניתן לאלץ את החייב לקבל.

בניגוד לעסקה רגילה, בה יכולים הצדדים להסכים על כל אמצעי תשלום, המונח "הילך חוקי" נועד במקורו לסמל את אמצעי התשלום אשר חייבים הכתר (אוצר המדינה) או בית המשפט לקבל.
המונח מוגדר באופן שונה משיטת משפט אחד למשנייה.
ישנן שיטות משפט המגדירות "הילך חוקי" באמצעות הגדרה מרחיבה לפיה "הילך חוקי" הוא "כל אמצעי תשלום באמצעותו ניתן לשלם חוב" (לדוגמה, המצב בסקוטלנד וצפון אירלנד).
אחרות דורשות חקיקה אשר תיקבע סוגי אמצעי תשלום כגון אלה.
על פי ההגדרה המקובלת, המחאה, לרבות המחאה בנקאית, כרטיס אשראי וכרטיס חיוב הם אמצעי תשלום נפוצים ומקובלים, אך אינם נחשבים להילך חוקי, מאחר שהשימוש בהם מותנה בהסכמת שני הצדדים לעסקה, ובתנאים שונים, כך לדוגמה ישנם מצבים בם ניתן להתנגד לפירעון המחאה (בעת כישלון תמורה), וכרטיס אשראי או כרטיס חיוב לא יכובדו בשל חיובי יתר בחשבון בעל הכרטיס.
גם תווי קנייה, אשר ערכם משתנה ותוקפם פג, אינם מהווים הילך חוקי.
ישנן שיטות משפט האוסרות על תשלום בשטחי המדינה במטבע שאינו ההילך החוקי שלה (היינו לא ניתן באותן מדינות לשלם במטבעות של מדינות זרות).
מקור המונח "הילך" הוא ארמי – חיבור של צמד המילים "הא לך", ביטוי הרווח בתלמוד.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להילך חוקי:
כלכלה

שטר כסף

כל מה שרצית לדעת על שטר כסף:
שטר כסף (בדומה למטבעות, המחאות, תווי קנייה, כרטיסי אשראי), הוא אחת הצורות של אמצעי תשלום בהם בני אדם משתמשים על מנת לשלם עבור סחורות ושירותים שהם קונים.
יחד עם מטבעות, שטרות מהווים את כלל צורות הכסף המזומן בעולם המודרני.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לשטר כסף:
ויקיפדיה: עריכה – ויקיזציה
ויקיפדיה: עריכה – מדעי החברה
כלכלה
דיני שטרות
מסמכים משפטיים
אמצעי תשלום

משבר האנרגיה העולמי

כל מה שרצית לדעת על משבר האנרגיה העולמי:
משבר האנרגיה העולמי או משבר האנרגיה של 1973 הוא משבר אנרגיה שפרץ לפני מלחמת יום הכיפורים והחמיר במהלכה ובעקבותיה, כאשר ארצות ערב נקטו בנשק הנפט תוך צמצום אספקת הנפט לעולם המערבי והעלאה חדה של מחירו.
שורשיו של משבר זה נראו כבר מאוגוסט 1973.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למשבר האנרגיה העולמי:
ויקיפדיה: ערכים הדורשים הבהרה
כלכלה
המאה ה-20
נפט
חרמות
ישראל: היסטוריה כלכלית
לוחמה כלכלית

היי-טק

כל מה שרצית לדעת על היי-טק:
היי-טק (באנגלית: High Tech ולפעמים Hi Tech, קיצור של High Technology; בעברית: טכנולוגיה עילית) הוא שמן הכולל של התעשיות העוסקות בטכנולוגיה מתקדמת.
המונח מתייחס פעמים רבות לתעשיות הקשורות לעולם המחשוב, אך גם לתעשיות האלקטרוניקה, הביוטכנולוגיה ואחרות.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להיי-טק:
כלכלה
טכנולוגיה