סוליתאים

כל מה שרצית לדעת על סוליתאים:
ראו בערךשם מדעי Pleuronectiformes‏ליניאוס, 1758דג ממשפחת PleuronectidaeSoleichthys heterorhinosסוליתאים או דגי משה רבנו (שם מדעי: Pleuronectiformes) היא סדרה גדולה של דגי גרם ממחלקת מקריני הסנפיר (על סדרת Acanthopterygii), שגופם המשוטח הוא אסימטרי ונראה כאילו נחצה לשניים.
ע"פ האגדה נחצו דגים אלה לשניים בעת שבקע משה רבנו את ים סוף, ומכאן שמם העממי.
הם נחים ושטים על צידו האחד של הגוף, וצידו השני של גופם מכוון כלפי מעלה.
הצד התחתון בהיר יותר, בדרך כלל, והשיניים שבו מפותחות.
הצד העליון כהה יותר ומשתלב בצבע הקרקע שבה מתחפר הדג, והשיניים שבו קטנות או מנוונות.
לעומת זאת מצויות בראשו של הדג בצד זה שתי עיניו, הניבטות מתוך המחפורת שבה הוא מתחפר (דגי משה רבנו הם דגי קרקע המבלים את רוב זמנם בהיותם מחופרים בתוך החול).
צבעם תלוי למעשה בסביבה שבה הם מצויים.
בניסויים שונים הוברר, שכאשר מחזיקים את הדגים במכל שתחתיתו מוארת, מתחיל צידם הבהיר להתכהות.
כן נמצא, שהדגים חייבים לראות תחילה את הקרקע שעליה הם רובצים, ורק אז יכולים הם להשתלב בצבעיה.
אך יש גם מינים חריגים, החסרים את כושר-ההסוואה הזה.
כך, למשל, ידועים דגי משה רבנו שהם לבקנים או חסרי-צבע.
מוצאם של דגי משה רבנו הוא מדגים דמויי דקר, שגופם לא היה משוטח, כנראה.
במשך מיליוני שנים התפתחו מהם דגים אסימטריים, שעינם האחת החלה לנוע לכיוון אחד הצדדים.
צד זה נעשה מכאן ואילך לצד העליון.
כתוצאה מתנועה זו של העין החל הראש להתעוות.
אצל הדג הטרופי פסטודס (המצוי גם במפרץ אילת) הראש מעוות פחות מן הרגיל, העין הנודדת עשויה להיות העין השמאלית או העין הימנית, והיא מגיעה רק עד לקודקוד.
כיוון שכך, אין לדעת בבטחה מה יהיה הצד שעליו ינוח הדג.
פרטים מסוימים הם ימניים, ואחרים שמאליים, וזאת בניגוד לשאר מינים בסדרה זו, שכל אחד מהם הוא ימני או שמאלי.
הפסטודס הוא גם היחיד מבין דגי משה רבנו שבסנפיריו יש קוצים, כמו בסנפירי הדקר.
בכך הוא מהווה חוליה מקשרת בין דגי משה רבנו ובין אבות אבותיהם, דמויי-הדקר.
התפתחותו של דג משה רבנו מן הביצה ועד לבגרות מלמדת בבירור, כי דגים אלה התפתחו על דרך האבולוציה מדגים זקופים (כלומר דגים שאינם נחים ושטים על צידם).
הדגיגים הקטנים בסדרה זאת דומים לכל דגיג אחר (יש להם עיניים משני צידי הגוף והם שטים כמו כל דג אחר).
אך לאחר שהדגיג גדל עד לאורך של סנטימטר אחד בערך, מתחילה אחת מעיניו לנוע כלפי מעלה, עוברת את קצהו של העליון של הראש ונקבעת לצד העין השנייה.
"טיול" זה נמשך כשישה שבועות.
בינתיים חל גם עיוות בגולגולת הדגיג, ובסופו של דבר נוטה הדג בהדרגה על צידו חסר-העיניים ויורד לאטו אל קרקעית הים.
דג משה רבנו שוחה בתנועה גלית, העוברת לאורך גופו, בעזרת סנפיר השת וסנפיר הגב.
זה האחרון ארוך מאוד (הוא מתחיל לפני העין או מעליה ומתמשך לאורך כל הגוף).
עיוות-הראש גורם לכך, שפיהם של דגי משה רבנו מצוי בכיוון הצד התחתון, העיוור, של הגוף.
דבר זה קשור בעובדה שהם ניזונים בעיקר מבעלי חיים המצויים על קרקע הים, כגון: רכיכות, קיפודי-ים קטנים, תולעים ודומיהם, אף על פי שיש מינים המסוגלים גם לרדוף אחר דגים או סרטנים וללכדם.
עיניהם של דגי משה רבנו מזדקרות בדרך כלל מעל לראש.
הן מוגנות על ידי שמורות עבות ובשרניות, וכל אחת מהן יכולה לנוע בפני עצמה.
כך הן סוקרות את הנעשה סביבן בכל הכיוונים בחיפושם אחר מזון או אויבים נסתרים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לסוליתאים:
ויקיפדיה: שכתוב – מדעי הטבע
סוליתאים

הרמטיה אילוסנס

כל מה שרצית לדעת על הרמטיה אילוסנס:
זבוב החייל השחור (שם מדעי: Hermetia illucens), הוא זבוב בעל תפוצה עולמית שמוצאו ביבשת אמריקה.
רימת הזבוב אוכלת שאריות, והיא מצויה לרוב בחומרים אורגניים נרקבים שאינם מוטמנים, כמו פגרים או ערימות דשונת.
בישראל הזבוב הוא מין פולש, כנראה מתחילת שנות ה-2000, והוא נפוץ בכל חלקי הארץ.
הזבוב הוא בעל גלגול מלא.
ניתן להשתמש ברימת הזבוב לצמצום מכוון של אוכלוסיית זבוב הבית, להפחתת פסולת אורגנית (בכללה גם צואה) וכמזון לבעלי חיים.
רימת הזבוב מכילה כמויות גדולות של סידן וחלבון ומשמשת מזון מעולה לדגי נוי, זוחלים ועופות כגון תרנגולות.
מחזור החייםנקבת הזבוב מטילה את ביציה בחריצים וסדקים הממוקמים מעל למצבור פסולת אורגנית או פגרים.
כעבור ארבעה ימים בוקעות הרימות ונושרות אל ערימת הפסולת.
הרימה ניזונה במרץ מכל חומר אורגני שהחל בו תהליך ריקבון.
במהרה לובשת הרימה צורת האקורדיון האופיינית לה וצבעה משתנה מלבן בהיר לאפור כהה.
משתכהה, תנטוש הרימה את ערימת הפסולת ותמצא מחבוא מוגן להתגלם בו.
כעבור מספר ימים נוספים יבקעו הזבובים הבוגרים.
בניגוד גמור לרימה, לזבוב הבוגר אין אברי פה והוא אינו ניזון.
את ימיהם כבוגרים מבלים הזבובים בהזדווגות והטלת ביצים ומסיימים את חייהם כעבור חמישה עד שמונה ימים.
בשל כך ובשל העובדה שזבוב החייל השחור אינו נמשך לחומר אורגני טרי, הם אינם מהווים מטרד לאדם כזבוב הבית.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להרמטיה אילוסנס:
זבוביים

רצי מים

כל מה שרצית לדעת על רצי מים:
רצי מים (שם מדעי: Gerridae), המכונים גם "פשפשי ישו", הם משפחה של פשפשים החיים במקווי מים.
כנפם הקדמית של רצי המים פונקציונלית רק למחצה, והיא אינה משמשת לתעופה.
המשפחה כוללת כ-1,700 מינים.
במקרים רבים הם נראים עומדים על פני המים בעמידת פיסוק, או מחליקים במעין ריצה על פני המים תוך ניצול מתח הפנים של המים.
לרץ המים שני זוגות רגליים, אחוריות ואמצעיות, ארוכות באופן ניכר מזוג הרגליים הקדמיות.
הוא נע על פני המים במעין תנועת חתירה סימטרית של שני זוגות הרגליים הארוכות.
למשפחה זו שייך הסוג Halobates, הייחודי בכך שבשונה ממרבית החרקים הוא מסוגל לחיות בים, ומינים מסוימים אף באוקיינוס הפתוח.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לרצי מים:
קצרמר פרוקי-רגליים
פשפשאים

חדף לבן שיניים

כל מה שרצית לדעת על חדף לבן שיניים:
חדף לבן שיניים (שם מדעי: Crocidura leucodon) הוא מין בסוג חדף.
החדף לבן השיניים הוא בינוני וגבו חום-אפור, גחונו לבן והצבעים מתחלפים בחדות.
זנבו קצר ממחצית אורך גופו, ותיחום הצבעים ניכר גם בו.
החדף לבן השיניים חי בחבל הים תיכוני, בסבך צמחייה.
לעתים הוא חי במחילות מכרסמים כגון נברן השדות.
בעולם נפוץ החדף לבן השיניים ממרכז אירופה ודרומה עד הוולגה, טורקסטן, טורקיה, לבנון וישראל.
החדף לבן השיניים הוא פעיל בעיקר בלילה, אך ניתן לראותו גם בבוקר.
משקלו של החדף לבן השיניים הוא 14-10 (15-6) גרם, אורך זנבו 40-29 מ"מ ואורך הגוף 75-71 מ"מ.
החדף לבן השיניים הוא יחידאי.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לחדף לבן שיניים:
מינים ללא חשש
חדפיים
ארץ ישראל: יונקים
אירופה: יונקים

קוצן זהוב

כל מה שרצית לדעת על קוצן זהוב:
קוצן זהוב (שם מדעי: Acomys russatus) הוא מין מכרסם מדברי השייך לסוג קוצן.
אורך גופו כ-12.
5 ס"מ, וזנבו – כ-6 ס"מ.
משקלו הממוצע הוא כ-53 גרם.
חלקו האחורי של הראש וגבו של הקוצן הזהוב מכוסים בזיפים קוצניים שצבעם חום-אדמדם-זהוב, והוא מצוי בעיקר באזורי מדבר סלעיים ובמדבר יהודה והר הנגב.
הוא ניזון מזרעים, מירקות, מחלזונות, מחרקים וכדומה.
פעיל בשעות היום וחי בנקיקי סלעים ובמחילות.
פעילותו של הקוצן בשעות היום נובעת מדחיקה תחרותית על ידי הקוצן המצוי, ובמקומות בהם הוסר הקוצן המצוי, הרחיב הקוצן הזהוב את שעות פעילותו והחל להיות פעיל גם בשעות הלילה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לקוצן זהוב:
מינים ללא חשש
קצרמר יונקים
עכבריים
ארץ ישראל: מכרסמים

עגלסת הירדן

כל מה שרצית לדעת על עגלסת הירדן:
עגלסת הירדן או עגלסת הנחלים (שם מדעי: Garra rufa) הוא דג מים מתוקים קטן ממשפחת הקרפיוניים (Cyprinidae).
לדג תפוצה רחבה במזרח התיכון.
מקום הגידול המועדף על עגלסת הירדן הוא נחלים ומקורות מים זורמים אך ניתן למצוא אותו אף במקווי מים עומדים (כגון בריכות ואגמים).
בארץ ישראל הוא נפוץ בכל חלקיה של מערכת הירדן, באגם הכנרת, באזור נחל הקיבוצים ובמקומות נוספים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לעגלסת הירדן:
מינים ללא חשש
קרפיוניים
ארץ ישראל: חולייתנים בעלי דם קר של מים מתוקים

מדברית עינונית

כל מה שרצית לדעת על מדברית עינונית:
מדברית עינונית (שם מדעי: Mesalina guttulata) היא אחת הלטאות של ארץ ישראל ושייכת למשפחת לטאיים.
אורך מדברית עינונית הוא עד 18 ס"מ (כולל הזנב).
נפוצה בחבל המדברי ובספר המדבר, מכאן נגזר השם העברי של הסוג מדברית.
צבעה הוא בגוני חום ואפור, והגב מגובב בכתמים עגלגלים, קטנים ובהירים, בחלקם דמויי עיניים קטנות ומכאן נגזר השם העברי של המין.
לעתים נוצרות מספר שורות (לרוב 6) על ידי הכתמים, שחלקן מגיעות עד הרגליים.
מאפיין של הסוג מדברית הוא צורתו של האף.
ישנן שתי התרחבויות, מעין תפיחות על האף, כאשר על כל אחת מהן יש נחיר.
אורך חייהם הוא כשנה.
המדברית ניזונה מחרקים ומשאר פרוקי רגליים קטנים.
פעילותה יומית.
בשעות הבלתי נסבלות בקיץ מקפידה המדברית לשהות במקום מסתור מהשמש, כגון מתחת לאבנים, בתוך מחילה וכדומה.
מדברית עינונית איננה מצויה בחולות אלא רק בבתי גידול סלעיים בחבל המדברי ובספר המדבר – דרום בקעת הירדן, ככר ים המלח, מדבר שומרון, מדבר יהודה, הנגב, הערבה, הרי אילת.
בנגב ובדרום מישור החוף ניתן למצוא מין קרוב אליה, מדברית הפסים (שם מדעי: Mesalina olivieri) על קרקעות של חולות מיוצבים (לא נודדים) ולס.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למדברית עינונית:
ארץ ישראל: לטאות
בעלי חיים מדבריים
לטאיים
קצרמר זוחלים

גיטרנאים

כל מה שרצית לדעת על גיטרנאים:
גיטרנאים (שם מדעי: Rhiniformes) היא סדרה בעל-סדרה בטאים, ממחלקת דגי סחוס.
הגיטרנים אוהבים מים רדודים וחמים.
לעתים ניתן לראותם על החוף, כשחלק מגופם מחוץ למים.
שמם ניתן להם בשל מבנה גופם המשונה המזכיר את כלי הנגינה גיטרה.
בקדמת גופם חוטם מחודד וגוף רחב דמוי מעוין.
מאחור גופם דק ומסתיים בזנב בשרני בעל סנפירים קטנים.
גופו חלק ומכוסה קשקשים קטנטנים.
רק על גבו הם יוצרים שורה קוצנית חדה.
כלפי מעלה, מעל חלקו הקדמי של הראש, בולטות העיניים הגדולות, וכלפי מטה מתפתחים הפה הרחב ופתחי הזימים.
צבעם של הגיטרנים וצורתם מותאמים לקרקעית החולית של הים, שבה הם נוברים ומוצאים את מזונם שמורכב מרכיכות, תולעים וסרטנים שונים.
אורך גיטרן מצוי הנפוץ בים התיכון מגיע ליותר ממטר.
במקומות שונים הוא משמש למאכל אדם.
התפתחות ביצי הגיטרן אחרי ההפריה נעשית בתוך רחם הנקבה.
כעבור 7-8 חודשים מסתיים ההריון, והנקבה משריצה מספר גיטרנים קטנים, המתחילים מיד בחיים עצמאים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לגיטרנאים:
בטאים

פראפסידה

כל מה שרצית לדעת על פראפסידה:
פראפסידה (parapsida) היא קבוצה פרפילטית של זוחלים קדומים אשר להם גולגולת בעלת פתח צדע יחיד מאחורי ארובת העין.
פתח זה גובל בעצם הקשקשת ובעצם הקודקוד.
הפראפסידים השתלשלו מדיאפסידים כשהם מאבדים את פתח הצדע התחתון.
הם קרויים גם איריאפסידים (Euryapsida).
לפראפסידים משתייכים:קבוצת איכתיוזאוריה (Ichthyosauria) – נכחדהקבוצת פלזיוזאוריה (Plesiosauria) – נכחדה
נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לפראפסידה:
קצרמר בעלי חיים פרה-היסטוריים
דיאפסידה